מתכונים

כל המדינה פתאום מבשלת להנאתה, ישראלים גילו את התחביב הנהדר הזה שנקרא גסטרונומיה, והתחילו לצאת מהפיתה ולהכניס לסיר אידוי עם במבוק שזה עתה נקטף. המודעות לאוכל גומה גברה והרשתות החברתיות גואות ב מתכונים לכל אירוע או זתם יום קייצי במרפסת, לא עוד מנגל עם קבבים קנויים מהסופר, אלא אנטריקוט מובחר שישב במרינדה בדיוק 4 שעות כדי שיתפוס את מיצי הלוונדר והחרובים. האם יש פה קצת הגזמה? האם הלכנו רחוק מדי? הדעות חלוקות:

הסיבות למה אנו הישראלים אימצנו את תחביב הקולינריה הן רבות להלן חלקן:

1. המודעות שלנו גברה לגבי מה אנחנו מוכנין לאכול, ומה לא נשקול אפילו, ואני לא מתכוון לרפי גינת והסלמונלה או שערוריות המים שמוכנסים לדגים, אלא על מאכלים אורגנים לעומת מאכלים מרוססים או אפילו יותר גרוע מזה, בשר טבעי לעומת בשר תעשייתי שמסופק עם כמויות אנטיביוטיקה בלתי נלאות, אם התרנגולות אוכלות את זה אז זה כנראה מגיע גם אליכם נכון? יש שיגידו שההנחה הזאת מוגזמת ושמדעני המזון יודעים מה הם עושים, אבל אני חושב אחרת, ואמשיך בסיפור קצר.
לא מזמן יצאתי מהבועה האורבנית במרכז הארץ לכיוון הצפון המנומנם והחופשי במטרה להידבק בקצת חופש (הייתי כבר מנומנם לפני זה) איך שהגענו למחוז חפצנו (מקום מקסים בשם יודפת מומלץ בחום) ישר ישבנו לאכול במסעדה קטנה שבבעלות משפחה קטנה שעושה מה שהיא עושה כבר עשרות שנים (סוג של המצלחה לא?) התיישבנו לארוחה חגיגית על הריצפה והתחלנו לקבל טעימות מכל מני טובין שהגיעו לשולחן, מהשנייה הראשונה הרגשת משהו שונה, לאוו דווקא מושקע, אבל יותר טוב... האוכל האורגני הטבעי שגדל 20 מטר מהבית והובא הישר לשולחן, מתובל קלות ומזין להחריד הפך את כל יום הטיול למשהו אחר, להרגשה שלא חייבים לאכול מה שנותנים לך (בכלל לא רק באוכל). אם זו לא מהות הקולינריה אז אני לא יודע מה כן

2. מתכונים מורכבים מפתחים טעמים חדשים, עולמות חדשים של אומנות, כן אומנות, אוכל כבר מזמן הפסיק להיות רק ערך תזונתי.

3. ההנאות הקטנות הן אלה שהופכות את החיים למלאם בצבעים. כשחוזרים הביתה אחרי יום עבודה עמוס, כדאי להשקיע עוד קצת מאמץ ולהכין את אחד המתכונים ששמרנו במגירה זמן רב. גם אם הדבר ידרוש קצת יותר מאמץ, והמאמץ מאוד קשה אחרי יום ארוך (מי כמוני יודע), התענוג שניתן להפיק מארוחה טעימה בסוף יום הוא פשוט אינסופי. אולי זה נשמע בנאלי, אבל על מנת לזרז את תהליך ההכנה ולהינות יותר מתהליך האכילה, תשתפו חבר/בת זוג והנה לכם בילוי ביתי וטעים.

אין לי כח לכתוב למה לא כדי להשקיע באוכל כי אני לא מסכים עם הטיעונים החלשים של אני עסוק מדי, זה לא ממש משנה.  מי שחושב ככה גם ככה לא מעניין אותי.

 ועד כאן השישים שניות שלי על אוכל